תפריט באנגלית למסעדה שלך, תפריט אחד בשתי שפות

אם יש לך מסעדה בבקלר, סיוליטה, טולום או במרכז של כל עיר שמגיעים אליה אנשים מחוץ לאזור, כבר חווית את התמונה הזו: מגיע שולחן של ארבעה, פותחים את התפריט, שותקים קצת ובסוף מזמינים גואקמולה ובירות. זה לא שהם לא רעבים — הם פשוט לא הבינו כלום והזמינו את היחיד שהם הכירו. תפריט באנגלית למסעדה שלך הוא לא פינוק של מסעדה גדולה: זה ההבדל בין חשבון של 400 פסו לבין חשבון של 1,200. זה פשוט אותו תפריט שלך, בספרדית ובאנגלית, באותו מקום, כדי שלקוח שלא קורא ספרדית יבין מה הוא מזמין.

ולא, אתה לא צריך להדפיס שני תפריטים.

השולחן שהזמין רק גואקמולה

רוסי מפעילה בית קפה בבקלר. היא מוכרת ארוחות בוקר: chilaquiles, enfrijoladas, huevos motuleños, לחם הבית. בעונה, שישה מכל עשרה שולחנות מדברים אנגלית.

התפריט שלה היה רק בספרדית. מה שקרה כל יום היה זה: השולחן פתח את התפריט, הצביע על שורה, שאל “what is this?”, והמלצר —שיש לו ארבעה שולחנות על הראש— ענה כמה שיכול: “is like… eggs with sauce”. התייר הזמין ביצים מקושקשות.

ה-chilaquiles הם המנה שרוסי הכי גאה בה. לקח לה שנים להגיע לרוטב כמו שרצתה. והם כמעט ולא יצאו לשולחנות של תיירים, לא בגלל שלא אהבו אותם, אלא בגלל שאף אחד לא ידע מה זה.

איך אפשר להשיג תפריט באנגלית בלי להדפיס שני תפריטים ובלי להסתמך על המלצר?

הפתרון האמיתי הוא תפריט דיגיטלי אחד שחי בקישור, עם שתי הגרסאות —ספרדית ואנגלית— בתוכו: קוד QR על השולחן, כפתור שכתוב עליו English, ואותו המחיר בשני הצדדים כי זה אותו נתון.

בטח כבר ניסית את שתי האפשרויות האחרות, ושתיהן נכשלות מסיבות שונות.

שהמלצר יתרגם במקום. זה עובד בעשר בבוקר ביום שלישי. בשעה אחת בצהריים בשבת, לא. בנוסף, כל מלצר מסביר אחרת, ומי שמדבר הכי טוב אנגלית הופך לצוואר הבקבוק של כל המסעדה.

להדפיס תפריט נפרד באנגלית. הבעיה אינה ההדפסה: הבעיה היא שהתפריט באנגלית נשאר תמיד מיושן. אתה מעלה את מחיר הקפה ומתקן את התפריט בספרדית, כי זה זה שאתה רואה כל יום. התפריט באנגלית נשאר עם המחיר של שנה שעברה, ומי שמחזיק אותו ביד הוא בדיוק הלקוח שלא יתלונן: הוא משלם מבולבל, או עוזב בלי טיפ.

האם צריך לתרגם את שמות המנות לאנגלית?

לא. השמות נשארים בספרדית — chilaquiles נקראים chilaquiles, לא “fried tortilla chips in sauce”. תרגום השם גוזל מהמנה את מה שהופך אותה למיוחדת, ובנוסף אף אחד לא יזהה אותה או יזמין אותה. זו הנקודה שבה כמעט כולם טועים.

מה שבאמת עובד הוא להשאיר את השם ולהוסיף מתחתיו שורה קצרה שמסבירה מה זו המנה ואיך היא מוגשת:

Chilaquiles verdes — Crispy tortillas simmered in tomatillo salsa, topped with cream, queso fresco and onion. Add chicken or a fried egg.

Enfrijoladas — Soft tortillas folded in a warm black bean sauce, with cheese and cream. Mild, no chile.

Cochinita pibil — Slow-roasted pork marinated in achiote and sour orange, wrapped in banana leaf. Not spicy; the habanero salsa comes on the side.

שים לב לדפוס: שם בספרדית, משפט אחד שמסביר מה זו המנה, והפרט שהם באמת רוצים לדעת. אתה לא מתרגם את התפריט; אתה מסביר אותו.

ואל תעביר את התפריט כולו למתרגם אוטומטי בלי לקרוא אותו: הוא מתרגם את “tortilla” כ-omelette (כך קוראים לזה בספרד) ומשאיר לך משפטים שזר קורא פעמיים ובכל זאת לא מבין. לתרגם את השמות זה בדיוק מה שאסור לעשות, וזה הדבר הראשון שהמכונה עושה.

אילו פרטים חייבים להיות בתפריט באנגלית לתיירים?

ארבעת הפרטים שתייר מחפש בתפריט הם אם המנה חריפה, אם יש בה בשר, מה הגודל שלה ומה עוד היא כוללת — וכל פרט שאתה מוסיף שם הוא שאלה אחת פחות למלצר עמוס.

• חריף? סמן זאת עם סמל צ’ילי קטן או עם המילה spicy. זו באופן ממש השאלה מספר אחת. מנה שמסומנת mild נמכרת טוב יותר ממנה שלא מסומנת, כי מי שלא מסתדר עם חריף לא צריך לקחת סיכון.
• יש בה בשר? Vegetarian לצד המנה. והיה הגון: אם השעועית מוכנה עם שומן חזיר, אל תסמן אותה כצמחונית.
• מה הגודל שלה? “מנה של 4 חלקים”, “לשיתוף”, “מגיע עם אורז ושעועית”. התייר לא יודע אם יגיע צלחת אחת או שלוש.
• מגיע עם עוד משהו? אם ארוחת הבוקר כוללת קפה ופרי, כתוב את זה. צלחת של 180 פסו בלי הסבר נראית יקרה יותר מצלחת של 180 פסו עם קפה בכלל המחיר.

באיזה מטבע לרשום את המחירים בתפריט לתיירים?

בפסו, עם האותיות MXN לצד המחיר — אל תוסיף עמודה בדולרים, כי שער החליפין משתנה ובסוף תמיד תסבך את עצמך עם מישהו.

הוסף את האותיות לכל מחיר: $180 MXN, ולא רק “$180”. סימן הפסו וסימן הדולר זהים, ותייר שרואה “$180” בתפריט שבחוץ יכול לקרוא את זה כמאה ושמונים דולר ולהמשיך ללכת בלי להתיישב. אלה שלוש אותיות שחוסכות לך לאבד את השולחן לפני שהוא בכלל נכנס.

קוד QR אחד וכפתור שכתוב עליו English

ה-QR ובורר השפה צריכים להיות פשוטים: קוד אחד על השולחן וכפתור שכתוב עליו English בחלק העליון של התפריט, וזהו. ארבעה פרטים עושים את ההבדל:

• קוד QR אחד, לא שניים. לא שתי מפות שולחן ולא שתי מדבקות. קוד אחד שמוביל לתפריט, והחלפת השפה נמצאת בתוך העמוד.
• הכפתור בחלק העליון ובאנגלית. שיכתוב English, לא “Inglés”. מי שצריך אותו לא קורא ספרדית.
• כפתור טוב יותר מניחוש. אפשר לזהות את שפת הטלפון באופן אוטומטי, אבל זה מתבלבל לא מעט: הרבה אנשים מקומיים מחזיקים טלפון באנגלית, והרבה תיירים מחזיקים אותו בספרדית כי הם מתאמנים.
• מקום אחד בלבד שבו משנים מחירים. המחיר, “נגמר המלאי” והתמונות זהים בשתי השפות. הדבר היחיד שקיים פעמיים הוא התיאור, ואת זה אתה כותב פעם אחת וזהו.

איך אני מכין תפריט באנגלית למסעדה שלי השבוע?

ב-Proyecta אתה מתאר את זה במילים שלך והעמוד יוצא מפורסם, עם קישור משלו. בערך כך:

“אני רוצה תפריט דיגיטלי לבית הקפה שלי בבקלר, הוא נקרא Café Sirena. ארוחות בוקר: chilaquiles ירוקים ואדומים 145, enfrijoladas 130, huevos motuleños 155, molletes 110, café de olla 45, capuchino 55. התפריט צריך להיות בספרדית ובאנגלית, עם כפתור להחלפת שפה. סמן אילו חריפות ואילו צמחוניות. המחירים בפסו. בתחתית שעות הפעילות מ-8 עד 2 וכפתור WhatsApp.”

העמוד עולה, אתה פותח אותו בטלפון, בודק אותו כאילו אתה הלקוח ומבקש את השינויים שחסרים: “שים שה-chilaquiles מגיעים עם העוף בנפרד”, “את האדומים סמן כחריפים”. כשזה מוכן, אתה מדפיס את ה-QR ומדביק אותו על השולחנות.

הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לעשות במקומך: לבדוק את האנגלית לפני הפרסום. אתה לא צריך מתרגם מקצועי, אבל כן שמישהו שבאמת מדבר את השפה יקרא את זה פעם אחת. אם יש לך לקוח זר שאתה סומך עליו, בקש ממנו — זה בדרך כלל משמח אותם.

מאיפה מתחילים לתרגם את התפריט?

מחמש המנות שנמכרות הכי הרבה, לא מכל התפריט בבת אחת. אל תתרגם את הכול ביום הראשון: קח את חמש המנות שהכי מבוקשות, כתוב להן שורה באנגלית, סמן אילו חריפות ופרסם את זה. בשבוע הבא תוסיף את השאר.

אם אתה רוצה לראות את זה עובד, תאר את המסעדה שלך ב-proyecta.dev ותראה איך נראה התפריט שלך בשתי השפות. תוכל לפתוח אותו מהטלפון שלך בזמן שהקפה מתבשל.