אתר אינטרנט לחנות נעליים, הצג את הדגמים שלך בלי להקים חנות אונליין

לסנדרה יש חנות נעליים בהרמוסיו כבר אחת־עשרה שנים, והנייד שלה הוא אסון. אתמול הגיעו לה בערך שלושים הודעות, שמתחלקות בדיוק לשניים: חמש־עשרה הן “יש לך מידה 25?” — מהסוג שמחייב אותה לעזוב את הדלפק וללכת למחסן — וחמש־עשרה הן שאלות על מחיר, שעות פתיחה, אם היא מוכרת מותג מסוים, או אם היא פתוחה בימי ראשון. הראשונות הן עבודה אמיתית. על השניות היא כבר ענתה חמש־עשרה פעמים, ותענה עליהן עוד חמש־עשרה פעמים מחר.

אתר אינטרנט לחנות נעליים הוא עמוד עם הדגמים שלך, המחירים, המותגים, טווח המידות ופרטי הקשר — לא חנות אונליין עם עגלת קניות, וכל מי שיטען אחרת מנסה למכור לך מערכת מלאי שתנטוש אחרי שלושה שבועות. מה שהוא עושה הוא דבר משעמם ושימושי בהרבה יותר: לדאוג שהלקוח יגיע לחנות שלך כשהוא כבר יודע איזה דגם הוא רוצה, כמה הוא עולה ובאיזו שעה אתה פתוח. שאלת המידה נשארת איתך, וזה בסדר, כי זו בדיוק השיחה שמסתיימת במכירה.

מה צריך להיות באתר האינטרנט של חנות נעליים?

חמישה דברים, ואף אחד מהם לא מסובך: הדגמים שיש לך כרגע, המותגים שאתה מוכר, טווח המידות שלך, כתובת ושעות פתיחה, וכפתור וואטסאפ.

• הדגמים שיש לך כרגע בחנות, עם תמונה ומחיר. לא הקטלוג המלא של המותג — מה שנמצא על המדפים שלך העונה הזו.
• המותגים שאתה מוכר. הפרט הזה שווה יותר ממה שנראה. אנשים מחפשים “Flexi בהרמוסיו” או “מגפי Quirelli קרוב אליי” — עם שם המותג, לא עם שם החנות שלך.
• טווח המידות שלך. נשים מ-22 עד 27, גברים מ-25 עד 30, ילדים מ-15 עד 21. טווח, לא מלאי בפועל — תכף אסביר למה.
• כתובת, שעות פתיחה ומפה. נשמע מובן מאליו, וזה בדיוק מה שהכי שוכחים. אם אתה פתוח בימי ראשון, תגיד את זה באותיות גדולות: הרבה אנשים קונים נעליים בדיוק ביום ראשון.
• כפתור וואטסאפ שפותח את הצ’אט עם הודעה כתובה מראש.

ועוד סעיף אחד שכמעט אף אחד לא מוסיף: אם אתה מאפשר לשמור נעליים בצד, איך זה עובד. זה שווה יותר משלושה פסקאות תיאור יפות.

למה לא כדאי לפרסם את המידות הזמינות בחנות הנעליים שלי?

כי טבלת מלאי לפי מידה מתיישנת בתוך שעות, ובסוף היא פשוט משקרת. זה בדיוק החלק שבו רוב האנשים טועים, וטועים דווקא מתוך רצון לעשות את הדבר הנכון.

הפיתוי הוא לפרסם את הטבלה המלאה: דגם לפי מידה, עם וי או איקס. זה נראה מקצועי. וזה נרקב בתוך יומיים. דגם עם תשע מידות הוא תשע ספרות שמשתנות בכל פעם שמישהו קונה, ואתה מוכר נעליים, לא מעדכן גיליונות אקסל. ביום השלישי הטבלה כבר משקרת.

והיא משקרת בצורה הגרועה ביותר שיש. אם אתה כותב שיש לך מידה 25 ואין לך, הלקוח כבר עלה על הרכב, חיפש חניה והגיע עד הדלפק שלך — רק כדי שתגיד לו שלא. זו לא מכירה שהוחמצה: זה לקוח שנשאר עם הרושם שהאתר שלך לא עובד. השווה את זה ל”אני מוכר מידות 22 עד 27, שאל אותי על המידה שלך” — אף אחד לא עשה נסיעה לשום מקום, והשיחה מתחילה איתך.

זה שונה ממסעדה שמסמנת מנה כ”אין במלאי” — זה מתחדש למחרת עם הקנייה היומית. מידה 25 שנמכרה לא חוזרת עד שתגיע ההזמנה החדשה, ואולי היא לא חוזרת בכלל.

הנה ההתנגדות המתבקשת: אם בסוף ייכתבו לי בכל מקרה לגבי המידה, מה בעצם תרם לי האתר? הוא תורם לך כי הוא משנה את ההודעה שאתה מקבל, וזה שווה יותר ממה שזה נשמע.

הכלל: אל תפרסם שום דבר שאתה לא יכול לעדכן באותו יום שבו הוא משתנה

זה הכלל במלואו, והוא עוזר להחליט על כל השאר: אם אתה לא הולך לעדכן את זה ביום שזה משתנה, אל תפרסם את זה.

מחירים — כן אפשר: הם משתנים כל כמה חודשים, ואתה יודע מראש באיזה יום זה קורה. שעות פתיחה — כן. מותגים — כן. דגמים עונתיים — כן, אם אתה מתחייב לעבור עליהם כל חודש.

מלאי לפי מידה — לא. מבצע של “השבוע הזה” — גם לא, אם אתה יודע שלא תיכנס להסיר אותו ביום שני — מבצע שפג תוקפו ונשאר תלוי במשך שלושה חודשים גורם לכל העסק להיראות מוזנח, כולל לדברים שבאמת מעודכנים.

השמירה בצד היא המכירה האונליין האמיתית שלך

כשמישהו כותב לך “יש לך מידה 25 של המגף הזה?”, מה שהוא רוצה באמת זה לא מידע. הוא רוצה שתשמור לו אותו.

זה המקום שבו המכירה נסגרת, ואתה לא צריך מסוף תשלומים או עגלת קניות. אתה צריך שלוש שורות מפורסמות באתר שלך, כדי לא לחזור עליהן עשרים פעם ביום:

נשמור לך כל זוג נעליים עד 24 שעות. שלח לנו את הדגם והמידה בוואטסאפ; נאשר לך ונשמור אותו בשמך בקופה. אם אתה לא מצליח להגיע, תגיד לנו ונאריך את זה עוד יום.

לפרסם את זה משנה את ההודעה שאתה מקבל. במקום “יש לך מידה 25?” תקבל “תשמור לי את המגף החום במידה 25 עד מחר בשתיים?” — שכבר מגיעה עם דגם, מידה ושעה. הודעה אחת, תשובה אחת, זוג נעליים בקופה.

אם אתה גם מבקש מקדמה על שמירה של יותר משיומיים, תגיד את זה באותו מקום. העברה של $200 מונעת מצב שבו זוג נעליים נשמר שבוע שלם ואף אחד לא בא לאסוף אותו.

שלוש התמונות שצריך לכל דגם, והתמונה שאף אחד לא מצלם

שלוש תמונות מספיקות לכל דגם, והנייד שלך מספיק בשבילן: מהצד, על הרגל, והסוליה — זו האחרונה היא זו שאף אחד לא מצלם. לצד הדלת, באור היום הטבעי, על קיר חלק או קרטון לבן:

1. מהצד, הזוג המלא — כך בדיוק מזהים נעל.
2. על הרגל, בהליכה או בעמידה. נעל באוויר לא נראית כמו נעל על רגל.
3. הסוליה. זו התמונה שאף אחד לא מצלם, וזו שעונה על השאלה שאף אחד לא שואל בקול: היא תחזיק מעמד? סוליה תפורה, נגד החלקה, פלטפורמה — נראה בשתי שניות ואין צורך לכתוב את זה במילים.

אל תשתמש בתמונה הרשמית של המותג. זה בולט לעין, וגם מתחרה עם התמונה של כל מי שמוכר את אותו הדגם.

איך עושים אתר אינטרנט לחנות הנעליים שלי?

ב-Proyecta אתה מתאר אותו, והוא עולה לאוויר עם קישור משלו. תכתוב משהו כזה:

אתר לחנות הנעליים שלי בהרמוסיו. דגמים לנשים, לגברים ולילדים עם תמונה ומחיר; המותגים שאני מוכר; טווח מידות לפי קטגוריה; סעיף שמסביר על שמירת מוצרים ל-24 שעות; שעות פתיחה מיום שני עד יום ראשון, מפה וכפתור וואטסאפ.

מה שיוצא זה אתר אמיתי, לא דמו. אתה פותח אותו, רואה מה חסר, ומבקש את זה במילים: “תוריד את טופס יצירת הקשר ותשאיר לי רק את הוואטסאפ”, “תעביר את סעיף השמירה בצד לראש העמוד”.

האם אני צריך חנות אונליין עם עגלת קניות לחנות הנעליים שלי?

לא, אם 90% מהמכירות שלך מתבצעות בדלפק. להקים חנות אונליין “ליתר ביטחון” רק יוצר לך בעיות חדשות: תשלומים שצריך לברר, חבילות שצריך לעקוב אחריהן, החזרות של זוג נעליים שלא התאים. ועגלות קניות נטושות שאפילו לא נחשבות כלקוח, כי אותו אדם היה כותב לך בוואטסאפ בכל מקרה.

אם אתה כבר שולח זוגות נעליים בדואר כל שבוע, אז זה אכן הגיוני — אבל זה כיוון אחר ושיחה אחרת.

תתחיל בלספור את ההודעות שלך

תפתח את הוואטסאפ שלך ותעבור על עשרים ההודעות האחרונות. תספור כמה מהן שואלות על מחיר, שעות פתיחה, אם אתה מוכר מותג מסוים, או אם אתה פתוח בימי ראשון. אלה ההודעות שהאתר שלך יחסוך לך כבר ממחר.

ההודעות על מידות יישארו איתך. אלה ההודעות הטובות.

רוצה לראות איך האתר שלך יכול להיראות? תאר אותו ב-proyecta.dev ותפרסם אותו עוד היום.