אתר אינטרנט לבית דפוס, פרסמו מה אתם צריכים מהלקוח כדי להתחיל

לרמירו כותבים כל יום את אותו הדבר: “כמה עולים כמה בנרים?”

ומשם זה מתחיל. באיזו מידה? כמה יחידות? יש לך עיצוב מוכן או שאנחנו נכין אותו? באיזה פורמט הקובץ? עם חישוקים? לאיזה תאריך אתה צריך את זה? שש שאלות שמתפזרות על פני יומיים של הודעות, ועד שסוף־סוף הוא יכול לתת מחיר, הלקוח כבר הזמין את הבנרים במקום אחר.

לרמירו יש בית דפוס קטן בטיחואנה, והוא מעריך שחצי בוקר מתבזבז לו על מענה לדברים שהוא כבר יודע בעל פה. אתר אינטרנט לבית דפוס הוא המקום שבו אתם מפרסמים, לפני שהלקוח כותב לכם, את אותן שש השאלות שאתם שואלים אותו היום ב-WhatsApp.

כאן טמון ההבדל של התחום הזה, וזו הסיבה שהאתר אינטרנט לבית דפוס לא נראה כמו זה של מכון יופי או מסעדה: לרוב העסקים יש אתר ש_עונה_ על שאלות. שלכם, בנוסף, צריך לשאול אותן. אתם לא יכולים להתחיל לעבוד עד שהלקוח מעביר לכם משהו.

מה צריך האתר של בית דפוס לשאול?

הוא צריך לבקש מראש את אותו המידע שאתם מוציאים היום טיפין־טיפין ב-WhatsApp: מידה, כמות, קובץ ותאריך. אם הפרטים האלה כבר מפורסמים, הלקוח מגיע עם הכול לפני שאתם צריכים לרדוף אחריו.

חשבו על זה כך. כשמישהו מחפש מסעדה, כל מה שהוא צריך לדעת נמצא בצד של המסעדה: התפריט, השעות, הכתובת. הלקוח לא מביא איתו שום דבר מעבר לרעב.

בבית דפוס מחצית מהמידע נמצאת בצד הלקוח, וזו בדיוק המחצית שאתם צריכים. אתר שמציג רק תמונות של עבודות יפות משאיר את המחצית הזו בדיוק במקום שבו הייתה: ב-WhatsApp, טיפין־טיפין.

אם תפרסמו מה תבקשו ממנו, שני דברים קורים. הלקוח שמגיע עם הכול מוכן כותב לכם עם הפרטים המלאים מההודעה הראשונה. ומי שלא מגיע איתם מבין את זה בעצמו, בלי שתצטרכו להסביר לו את זה בפעם העשירית השבוע.

אילו פרטים בית דפוס צריך כדי לתת הצעת מחיר?

הוא צריך ארבעה, בלי יוצא מהכלל: מה זה ובאיזו מידה, כמה יחידות, באיזה פורמט מגיע הקובץ, ולאיזה תאריך צריך את זה. שימו אותם בחלק גלוי לעין, עם השם הזה או דומה לו: “מה אנחנו צריכים כדי לתת לך הצעת מחיר”.

1. מה זה ובאיזו מידה. בנר של 2×1 מטר אינו בנר של 3×2 מטר. בקשו את המידה במטרים או בסנטימטרים, לא “גדול”.
2. כמה יחידות. ומיד לצד זה, את המינימום שלכם, אם יש לכם כזה.
3. הקובץ. באיזה פורמט אתם מקבלים אותו — PDF, עם הטקסטים מומרים לקווים, עם בליד — ובאיזו רזולוציה. וכאן נמצאת אי־ההבנה היומית: מישהו שולח לכם צילום מסך של הלוגו שלו, שהוריד מפייסבוק, ורוצה בנר של שני מטר. אתם כבר יודעים איך זה יראה בהדפסה. הוא לא, והוא יתעצבן עליכם כשהוא יראה את זה. לכתוב את זה באתר — “מצילום מסך לא מתקבל בנר” — חוסך לכם את השיחה הזו.
4. לאיזה תאריך הוא צריך את זה. תאריך, לא “בקרוב”.

עם ארבעת אלה אתם יכולים לענות במקום. בלעדיהם אתם לא יכולים לענות כלום, וזה לא עקשנות מצדכם: המחיר של בנר תלוי בשלושה מתוך הארבעה.

אם תרצו, הוסיפו שורה חמישית לגימורים: למינציה, חישוקים, חיתוך בתבנית, קיפול. בהרבה עבודות השורה הזו היא מחצית העלות, וזו זו שאף אחד לא מזכיר עד הסוף.

האם העיצוב כלול במחיר ההדפסה?

לא, ולפרסם את זה בבירור כזו חוסך את הרגע המביך של להגיד זאת ללקוח שכבר בנה לו תקוות. הרבה אנשים מניחים שהעיצוב כלול, כי “הרי אתם מדפיסים את זה” — זו אי־ההבנה הכי יקרה בתחום.

זה נפתר עם שתי שורות מפורסמות:

• מביא קובץ מוכן: אנחנו מדפיסים.
• לא מביא: אנחנו מעצבים בעבורו, מ-$X, עם שני סבבי שינויים.

לפרסם “שני סבבי שינויים” חוסך לכם את הלקוח שמבקש את הגרסה התשיעית. זה לא חוצפה, זו בהירות: כל מי שהזמין פעם עבודה מבין שתיקונים אינסופיים עולים כסף.

האם בית דפוס צריך לפרסם מינימום הזמנה?

כן, ופרסום שלו חוסך זמן במקום להבריח לקוחות. יש מי שלא עושה את זה מפחד להפסיד עבודות קטנות, אבל בפועל קורה ההפך: מי שרצה 5 חולצות היה גוזל מכם עשרים דקות ובסוף היה עוזב בכל מקרה, ומי שמביא 200 לא נבהל ממינימום של 50.

כתבו את זה בפשטות: “חולצות: מינימום 20 יחידות. כרטיסי ביקור: מ-250”. ואם אתם עושים חריגים, ציינו גם את זה — “פחות מ-20 אפשרי, עם תוספת עבור הכנה” — כי זה הופך “לא” לאפשרות.

כמה זמן לוקחת הזמנה בבית דפוס?

זה תלוי מתי השעון מתחיל לרוץ, וכאן נמצאת הטעות הנפוצה ביותר בתחום בנוגע לזמנים: לא שאתם לוקחים יותר זמן, אלא שאתם סופרים לא נכון מתי זה מתחיל. אתם לא יכולים להתחיל כשהלקוח כותב לכם. אתם מתחילים כשהוא מאשר את ההדמיה.

פרסמו את זה כפי שזה: “3 ימי עסקים מרגע אישור ההדמיה”. כך, כשמישהו לוקח יומיים לענות למייל עם ההדמיה, העיכוב נשאר במקום שבו הוא קרה באמת, ולא בבית הדפוס שלכם.

ואם יש לכם עבודות שבאמת מוכנות באותו היום — צילומים, כריכות, כרטיסי ביקור בכמות קטנה — הפרידו אותן לרשימה נפרדת. זה מה שאנשים בחיפזון מחפשים.

איך בונים אתר אינטרנט לבית דפוס?

אין צורך לשכור מישהו או ללמוד לתכנת: תתארו את העסק שלכם במילים הבאות, והאתר יצא, מפורסם, עם קישור משלו.

“אני רוצה אתר לאימפרסוס רמירו, בטיחואנה, שכונת ליברטד, רחוב סגונדה 118. אנחנו עושים בנרים, חולצות, כרטיסי ביקור, כריכות ושילוט ויניל. מחירים מ: בנר מודפס $180 למ”ר, חולצת סריגרפיה מ-$95, אלף כרטיסי ביקור $650. מינימום: 20 חולצות, 250 כרטיסים. אנחנו מקבלים קבצי PDF עם טקסטים מומרים לקווים ובליד של 3 מ”מ; אם לא מביאים קובץ, עיצוב מ-$450 עם שני סבבי שינויים. זמן אספקה: 3 ימי עסקים מרגע אישור ההדמיה; צילומים וכריכות מוכנים באותו היום. שעות פתיחה: שני עד שישי 9 עד 7, שבת 9 עד 2. אני רוצה חלק שיגיד אילו פרטים אני צריך כדי לתת הצעת מחיר — מידה, כמות, קובץ ותאריך — וכפתור WhatsApp שכבר יפתח את ההודעה עם ארבע השאלות האלה.”

הפרט האחרון הזה שווה יותר מכל שאר האתר: שכפתור ה-WhatsApp לא יפתח צ’אט ריק, אלא הודעה עם ארבע השאלות כתובות מראש. הלקוח רק צריך למלא את החללים.

מה שלא כדאי לכם לפרסם

קטלוג של הכול. בית דפוס יכול להדפיס כמעט כל דבר, והפיתוי הוא לרשום את כל המאה. אף אחד לא קורא מאה. שימו את שש או שמונה העבודות שבאמת מכניסות לכם לחם, וסגרו עם “עוד משהו? תשאלו אותנו”.

זמנים שלא תלויים בכם. “אספקה באותו יום” נשמע טוב עד שהלקוח שולח את הקובץ בשש בערב ובפורמט לא תקין. התחייבו על מה שאתם שולטים בו.

מחירים של עבודות שדורשות הצעת מחיר. לפרסם “בנר מ-$180 למ”ר” זה פרט שימושי. לפרסם מחיר סגור על שילוט לרכב שלא ראיתם היא הדרך הבטוחה לגמור בגביית פחות ממה שזה עלה לכם.

התחילו מעשר העבודות האחרונות

אל תבנו את האתר על סמך דימוי של העסק השלם. פתחו את ה-WhatsApp שלכם, עברו על עשר ההזמנות האמיתיות האחרונות, ורשמו שלושה דברים מכל אחת: מה זה היה, כמה גביתם, ומה הייתם צריכים לשאול את הלקוח לפני שיכולתם לתת הצעת מחיר.

העמודה השלישית הזו היא, פשוטו כמשמעו, התוכן של האתר שלכם. היא כבר כתובה, רק מפוזרת בתוך שיחות.

כשתהיה לכם, תארו אותה ב-Proyecta ופרסמו אותה. אם משהו לא יצא טוב, תגידו את זה במילים שלכם וזה יתוקן — אתם לא צריכים לעשות דבר מחדש בעצמכם.