איך לגבות את התוספות בהזמנות האונליין שלך בלי לחשב אותן ביד

ברנדה מוכרת כנפיים ובונלס במטמורוס. בימי שישי מגיעות אליה בערך ארבעים הזמנות בוואטסאפ, וכמעט אף אחת מהן היא לא סתם “מנת בונלס”. זו “20 חתיכות, חצי BBQ וחצי מנגו חבנרו, עם ראנץ’ נוסף וצ’יפס, בלי סלרי”. ברנדה מחשבת בראש בין מטגנת למטגנת, ולפעמים בורח לה משהו. שישה רטבים ב-15$ וארבע מנות צ’יפס ב-45$ שלא חויבו בערב אחד — אלו 270$ שנתנה במתנה.

כשחשבה על לקבל הזמנות באתר שלה, השאלה הראשונה שעלתה לה הייתה איך גובים תוספות בהזמנות אונליין כשכל לקוח מבקש משהו אחר. התשובה הקצרה היא שלא מחשבים את זה בעצמך. מגדירים את זה פעם אחת, עם המחיר שלו, והאתר עושה את החשבון בכל הזמנה.

מה זו קבוצת אפשרויות?

קבוצת אפשרויות היא רשימת בחירות שהלקוח עושה על מוצר — הגודל, הרוטב, מה שהוא מוסיף או מוריד — כשלכל בחירה יש מחיר משלה, גם אם הוא אפס. אם האתר שלך בפרויקטה מוכר אונליין, הקבוצות נמצאות באזור בפאנל שנקרא «אפשרויות ותוספות».

בצורה אחת כזו נכנס כל מה שמבקשים ממך:

• תוספת עם מחיר. “ראנץ’ נוסף”, +15$.
• העדפה בחינם. “בלי סלרי” זה בדיוק אותו דבר, רק עם תוספת מחיר של 0$. באתר זה לא מופיע כ-”+0$”: פשוט אין לצידו מחיר.
• גודל. קבוצה שבה בוחרים בדיוק אפשרות אחת, וכל אחת משנה את המחיר. “10 חתיכות”, 0$. “20 חתיכות”, +130$.

זה לא רק לאוכל. חנות פרחים משתמשת באותו דבר בשביל “כרטיס בכתב יד” (+15$) ו”משלוח לקבלה” (בחינם).

איך בונים קבוצת תוספות?

לכל קבוצה יש ארבעה דברים: שם, מינימום, מקסימום ואפשרויות. המינימום והמקסימום קובעים את כל השאר; אין כפתור נפרד שאומר “חובה”.

• שם: הכותרת שהלקוח רואה מעל האפשרויות. “רטבים”, לא “קבוצה 2”.
• מינימום אפשרויות: עם 0 הקבוצה היא אופציונלית; עם 1 או יותר, היא חובה.
• מקסימום אפשרויות: עם 1 בוחרים רק אחת; עם 2 או יותר, בוחרים עד למספר הזה.
• אפשרויות: לכל אחת יש שם, תוספת מחיר, ומתג של «זמין».

ככה יצא אצל ברנדה:

קבוצה	מינימום	מקסימום	אפשרויות
גודל	1	1	10 חתיכות (0$) · 20 חתיכות (+130$)
רטבים	1	2	BBQ · באפלו · מנגו חבנרו · לימון פלפל (0$)
תוספות	0	3	ראנץ’ נוסף (+15$) · צ’יפס (+45$) · גבינת צ’דר (+20$)
העדפות	0	2	בלי סלרי · רוטב בצד (0$)

ה”חצי-חצי” שפעם הגיע בהודעה שנייה, עכשיו הוא המקסימום 2 ברטבים. כלל אחד שחוסך לך בהלה: המקסימום אף פעם לא יכול להיות נמוך מהמינימום. קבוצה של “מינימום 2, מקסימום 1” אי אפשר לקיים בשום צורה, וזה פשוט לא יעבוד.

למה בונים את הקבוצה פעם אחת ולא בכל מנה?

כי הקבוצות משותפות. ברנדה משתמשת ב”רטבים” בכנפיים, בבונלס ובצ’יפס הגלי; אם היא מוסיפה רוטב טמרינד, היא רושמת אותו פעם אחת והוא מופיע בשלושתם. כשהראנץ’ יעלה ל-18$, היא משנה את זה במקום אחד בלבד.

בגלל זה הסדר חשוב: קודם הקבוצה, אחר כך המנה. בכרטיס של כל מנה יש שדה שנקרא גם הוא «אפשרויות ותוספות», ושם בוחרים בין הקבוצות שכבר קיימות; משם לא נוצרות קבוצות חדשות. אם משאירים אותו ריק, המנה נמכרת כמו שהיא.

מה הלקוח שלך רואה כשהוא מזמין?

הוא רואה כל קבוצה עם האפשרויות שלה, והמחיר זז כל הזמן כשהוא נוגע במסך. בקבוצת “בחר אחת” הוא יכול לסמן רק אחת; בקבוצת “עד שלוש”, כשהוא מגיע לשלוש הוא כבר לא יכול להוסיף עוד.

הקבוצות שהן חובה נושאות תווית «חובה», וכפתור ההוספה לעגלה לא נדלק עד שהלקוח בוחר בהן. כדי שאף אחד לא יישאר לוחץ על כפתור שלא מגיב, מעל הכפתור מופיע מה שעוד נשאר לו לבחור.

מי מחשב את התוספות בהזמנות אונליין?

האתר מחשב אותן, ובזמן החיוב השרת מחשב אותן שוב עם המחירים שהוזנו. הסכום הסופי אף פעם לא יוצא מהנייד של הלקוח. מה שהוא ראה על המסך זה מה שמחייבים אותו, ואף אחד לא יכול לשלוח לך סכום מומצא.

מה עושים כשנגמר לך מרכיב?

מכבים את האפשרות, לא את המנה. בתשע בערב נגמר לברנדה המנגו חבנרו: היא פותחת את «אפשרויות ותוספות», נכנסת לרטבים ומכבה את «זמין» באפשרות הזו. באתר זה עדיין מופיע, אבל עם קו חוצה ובלי אפשרות לבחור, והבונלס ממשיך להימכר עם שלושת הרטבים האחרים.

אם מישהו כבר שם אותו בעגלה קודם, החיוב לא עובר כל עוד יש לו את האפשרות הזו. עדיף ככה מאשר לחייב על משהו שכבר אי אפשר להגיש ואז להחזיר את הכסף.

איך ההזמנה מגיעה למטבח שלך?

שלמה, ותמיד באותו פורמט. ברשימת ההזמנות שלך, כל שורה נושאת מתחתיה את מה שהלקוח בחר, מופרד בנקודות, משהו כמו: “20 חתיכות · מנגו חבנרו · BBQ · ראנץ’ נוסף · צ’יפס · בלי סלרי”. אם נתת לצוות שלך גישה, מי שעובד בבר רואה בדיוק את אותה רשימה.

מה שנגבה נשמר יחד עם כל הזמנה. אם ביום שני מעלים את מחיר הראנץ’ ל-18$, ההזמנות מיום שישי עדיין יראו שהוא חויב ב-15$.

אפשרות או וריאציה בקטלוג שלך?

תלוי אם עוקבים אחרי כמה נשאר לך מזה. המידות של חולצה הן וריאציות בקטלוג, לכל אחת מלאי משלה. האפשרויות לא נספרות במלאי: הן מה שהלקוח בוחר על גבי המוצר. אם מה שנגמר זו יחידה, זו וריאציה; אם זה מרכיב, זו אפשרות.

איך יש לך את זה כבר השבוע

מתארים את העסק שלך בפרויקטה במשפט מלא: “אתר לעסק שלי של כנפיים ובונלס במטמורוס, עם תפריט, תמונות, עגלת קניות להזמנה אונליין, תשלום בכרטיס או באיסוף עצמי, ושבכל הזמנה אפשר לבחור גודל, שני רטבים ותוספות עם המחיר שלהן”. יוצא אתר אמיתי, מפורסם, עם קישור משלו. אחר כך נכנסים לפאנל, מזינים את הקבוצות ב«אפשרויות ותוספות» ומוסיפים אותן לכל מנה.

לפני שמזינים משהו, מוציאים את ההזמנות מיום שישי האחרון ומסמנים כל מה שמישהו ביקש שונה מברירת המחדל של המנה. מה שחוזר על עצמו זו קבוצה. מה שעולה לך זו תוספת עם מחיר; מה שלא, זו העדפה של 0$. מה שרק אדם אחד ביקש, משאירים בחוץ: בשביל זה עדיין יש וואטסאפ.

עם זה כבר יש לך את הקבוצות שלך. בונים את האתר שלך ב-Proyecta, מזינים אותן, ומיום שישי הבא את התוספות של כל הזמנה אונליין מחשב האתר, לא אתה.