איך לתת מחיר סיטונאי בחנות האונליין שלך בלי שכולם יראו אותו

מריבל מכינה סלסה מאצ’ה בטולנסינגו, אידלגו. היא מוכרת אותה בצנצנות של 250 גרם, בשלושה טעמים — בוטנים, שומשום וצ’ילי מוריטה — ב-$95 לצנצנת. אבל חצי מהכמות לא יוצאת מהמטבח שלה ישר לפה שאוכל אותה: היא יוצאת בארגזים, ל-11 המשווקות שמעבירות אותה למשרד שלהן, למכולת בשכונה או לדוכן שלהן בשוק הרחוב של יום ראשון. להן היא נותנת מחיר סיטונאי: $70 לצנצנת.

רשימת המחירים הסיטונאית הזו היא תמונה שמריבל שולחת בוואטסאפ. ותמונות מועברות הלאה. באוגוסט כתבה לה גברת שלא הכירה: “העבירו לי את הרשימה שלך, אפשר שתי צנצנות ב-70?”. היא לא הייתה משווקת; מישהי העבירה לה את התמונה. מריבל אמרה לה לא, הגברת נעלבה ואף אחת מהן לא יצאה מרוצה.

בגלל זה מריבל לא העזה לפתוח חנות אונליין. היא חשבה שדף אינטרנט יכול להראות רק מחיר אחד. זה לא נכון.

מהו מחיר סיטונאי?

מחיר סיטונאי הוא המחיר הנמוך יותר שאתה נותן למי שקונה ממך בכמות או כדי למכור הלאה, בשונה ממחיר הקמעונאות שהציבור משלם. בחנות אונליין בונים אותו בשתי דרכים: לפי כמות, שחל על כל מי שלוקח מספר מסוים של יחידות, או לפי קבוצת לקוחות, שחל רק על האנשים שאתה מוסיף.

בקונסולה של האתר שלך, שתיהן נמצאות תחת הגדרות → רשימות מחירים, בתוך רשימה מסוג מחיר סיטונאי. הקונסולה מסבירה זאת בשורה אחת: “המחיר שקבוצת לקוחות משלמת. הוא מוצג כמחיר רגיל, בלי קו חוצה.” הפרט הזה חשוב. המשווקת שלך לא רואה מבצע עם המחיר הישן מחוק בקו; היא רואה את המחיר שלה.

מחיר לפי כמות או מחיר לפי לקוח?

זה תלוי במי שאתה רוצה לגבות ממנו פחות. אם כל מי שלוקח ארגז מגיע לו ההנחה, זה לפי כמות; אם המחיר מיועד למשווקות שלך ולאף אחד אחר, זה לפי קבוצה.

• לפי כמות. כשמוסיפים מחיר ממלאים החל מ-N יחידות. אם משאירים את זה ריק, זה חל על כל כמות; אם ממלאים, המינימום הוא 2. מריבל קבעה $82 החל מ-12 צנצנות לכל הלקוחות: גם הגברת שקונה את מתנות סוף השנה למשרד שלה מגיעה לזה.
• לפי קבוצה. בעבור מי בוחרים קבוצה במקום “כל הלקוחות”. מריבל יצרה קבוצה בשם משווקות, עם $70 כבר מהצנצנת הראשונה.

שני הכללים יכולים להיות באותה רשימה. כשלהזמנה אחת חל יותר מכלל אחד, מנצח הכלל הספציפי יותר — זה שדורש קבוצה וגם כמות — ואם יש תיקו, המחיר הזול יותר. משווקת שלוקחת 12 צנצנות משלמת $70, לא $82. הקונסולה מסכמת זאת כך: “החנות תמיד גובה את המחיר הטוב ביותר שחל.”

איך מונעים שכולם יראו את מחיר הסיטונאות שלך?

עם קבוצה. המחיר של קבוצה מחושב רק למי שהתחבר לאתר שלך ושאתה הוספת לאותה קבוצה; למי שנכנס בלי חשבון או קונה כאורח, החנות מציגה וגובה את מחיר הציבור. ואין דרך לבקש אותו מבחוץ: הקבוצה נגזרת מהחשבון שאיתו האדם התחבר, לא ממשהו שהוא כותב בהזמנה.

זה מביא איתו שלב שמריבל לא ציפתה לו. כל משווקת צריכה להתחבר פעם אחת לאתר, עם המייל שלה; לפני כן, מבחינת החנות היא לא קיימת. אחר כך מריבל נכנסת ללקוחות → קבוצות, פותחת את משווקות, לוחצת על חברים ומוסיפה אותה מהרשימה. אם יש לה הרבה, היא יכולה לחפש לפי מייל, אבל צריך לכתוב אותו במלואו: החיפוש הוא מדויק.

אזהרה לפני שעושים ניקיון: אם מוחקים קבוצה, נעלמים איתה כל חבריה וכל המחירים המיוחדים שלה.

איך החנות סופרת את היחידות?

לפי מוצר ולפי גרסה. אם מריבל שמה “החל מ-12 צנצנות” בגרסת הבוטנים, הלקוח צריך 12 צנצנות בוטנים בעגלה; שש בוטנים ושש מוריטה לא עושות תריסר. כל טעם הוא גרסה משלו, עם שורה משלו ברשימת המחירים.

זו המגבלה שכדאי להכיר מההתחלה: אם המכירה הסיטונאית הרגילה שלך היא “תריסר מעורב”, החנות לא סופרת ככה. למריבל זה לא היה בעיה, כי המחיר של המשווקות שלה לא דורש מינימום: להן יוצא $70 בכל שילוב, צנצנת אחת או שלושים. את המחיר לפי כמות היא השאירה לציבור, טעם אחר טעם. בסך הכול היא הזינה שש שורות: שלושה טעמים למשווקות ואותם שלושה לכל הלקוחות, החל מ-12.

מה המשווקת שלך רואה כשהיא נכנסת לקנות?

את המחיר שלה, כאילו הוא תמיד היה כזה. כשהיא מתחברת, החנות מציגה לה $70 לכל צנצנת, ובתשלום גובה ממנה בדיוק אותם $70, כי מה שמוצג ומה שנגבה יוצאים מאותו חישוב. הציבור, בינתיים, ממשיך לראות $95.

כדי שאתה תראה את זה לפניהן, כל מחיר שאתה שומר מגיע עם תצוגה מקדימה כתובה בספרדית, משהו כמו “לקוח מקבוצת משווקות שקונה 12: $70 ליחידה”. ואם כלל אחר באותה רשימה מנצח אותו, המחיר הזה מופיע עם התווית לא חל. אתה מגלה את זה שם, ולא כשלקוח מתלונן.

איך בונים את זה תוך אחר צהריים אחד

1. בלקוחות → קבוצות, צור את הקבוצה: משווקות, סיטונאים, מכולות.
2. בקש מכל משווקת להיכנס לאתר שלך ולהתחבר פעם אחת. אחר כך הוסף אותה דרך חברים.
3. בהגדרות → רשימות מחירים, צור רשימה מסוג מחיר סיטונאי. את הסוג אי אפשר לשנות אחר כך. התאריכים הם אופציונליים: אם משאירים אותם ריקים, זה חל תמיד.
4. עם הוסף מחיר, בחר את המוצר, המחיר, עבור מי, ואם תרצה, החל מכמה יחידות. שורה אחת לכל גרסה.
5. כתוב “מכירה סיטונאית החל מ-12 צנצנות” בתיאור המוצר, כדי שהציבור ידע שהיא קיימת.

אם עדיין אין לך חנות, התחל משם. כך מריבל תיארה אותה ל-Proyecta:

“סלסה מאצ’ה ביתית מטולנסינגו, אידלגו. שלושה טעמים בצנצנת של 250 גרם: בוטנים, שומשום וצ’ילי מוריטה, ב-$95 כל אחד. אני רוצה חנות אונליין עם עגלת קניות, תשלום בכרטיס או בהעברה בנקאית, משלוחים בתוך אידלגו וכפתור וואטסאפ.”

החנות שלה יצאה, מפורסמת ועם קישור משלה. את הסיטונאות היא בנתה אחר כך, מהקונסולה.

לפני שפותחים את הקונסולה

כתוב את הכלל שלך בשורה אחת: מי, החל מכמה יחידות ובאיזה מחיר. “משווקות, מהצנצנת הראשונה, ב-$70.” “כל אחד, החל מ-12 מאותו טעם, ב-$82.” אם זה לא נכנס בשורה אחת, זה עדיין לא כלל: זו משא ומתן, וזה עדיין נעשה בוואטסאפ.

כשיהיה לך אותו, תאר את העסק שלך ב-Proyecta ופרסם את החנות שלך. השורה הזו היא בדיוק מה שתזין, והתמונה של הרשימה כבר לא צריכה לצאת מהטלפון שלך.